פסק-דין בתיק ב"ל 1620-04-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 2.1.11  (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא אבד מכושרו להשתכר (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הוועדה נשוא הערעור התכנסה בהתאם לשני פסקי דין של ביה"ד הארצי וביה"ד האזורי. בהתאם לפסה"ד היה על הוועדה לנמק החלטתה בכל הקשור להשפעת ליקוי הסכרת על כושרו של המערער לעבוד וכן לבחינת השפעת כלל ליקויו הרפואיים של המערער על כושרו להשתכר ובמיוחד ליקוי השמיעה. הוועדה פטרה עצמה בכך שציינה כי המערער לא ציין בפני הוועדה את מחלת הסכרת כסיבה לאי עבודה בעוד המערער ציין בפניה כי הוא חייב ללכת לשירותים באופן תכוף הנובע מן הסתם ממחלת הסכרת.

2.2        למערער נקבעו 65% נכות בגין מחלת הסכרת והוועדה התייחסה לכך בקלות ראש ולא נימקה החלטתה כראוי.

3.         טענות המשיב:

3.1        הוועדה מילאה אחר פסה"ד. הוועדה מצינת לעניין הסכרת כי מדובר בסכרת המטופלת בכדורים כשהסיבוך היחיד הוא החלבון בשתן ללא עדות להפרעה בתפקודי כליה, וציינה כי אין נזק נוירולוגי ולכן למחלת הסכרת אין השפעה משמעותית ליכולתו להשתלב בעבודה. 

3.2        לעניין ליקוי השמיעה והצרידות והרעשים באוזן קובעת הוועדה שהם בחומרה קלה ולכן אין בהם השפעה על עבודתו כמורה בכיתה גדולה. 

3.3        הוועדה גם מתייחסת להשפעת כלל הליקויים.

דיון והכרעה:

4.         השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

            הלכה פסוקה היא כי:

            " משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5.         הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין בתיק ב"ל 39723-03-10 שניתן ביום 29.11.10 ע"י כב' הרשם גלם כתוארו אז שנתן תוקף להסכמות הצדדים בו נקבע כי:

            " ... עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים לענין אי כושר על מנת שתנמק החלטתה בכל הקשור להשפעת ליקוי הסכרת על כושרו של המערער לעבוד וכן לבחינת השפעת כלל ליקויו הרפואיים של המערער על כושרו להשתכר ובמיוחד ליקוי השמיעה".

6.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין.           

7.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי מדובר בקביעות מנומקות על פי שיקול דעתה המקצועי של הוועדה שאין להתערב בהן.  הלכה פסוקה היא שאין בית הדין מתערב בשאלות מקצועיות ו/או רפואיות, דברים המסורים לוועדה המיומנת בכך, אלא אם כן מדובר בטעות בולטת ואין זה המקרה.

8.         במסגרת ישיבתה מיום ה-20.1.11 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ג' לפרוטוקול), אשר ציין כי אינו מסוגל לעבוד לא יכול להיות במקום אחד יותר מחצי שעה. צריך להיות קרוב לשירותים מאחר וכל הזמן הולך לשירותים. סובל מרדימות ברגליים. סובל מאוזן שמאל. תמיד יש לו צמר גפן באוזן. עבד עם הבעיה באוזן שהחריפה עם הזמן. גם באף יש לו בעיה. לא יכול להמשיך במקצועו. מקבל שני כדורי סכרת ליום. יש לו יובש בפה.

9.         בסעיף ו' לפרוטוקול מציינת הוועדה כי היא עיינה בפסק הדין מיום 28.11.10 ומציינת כי שבה ועיינה במסמכים שבתיקו ובפרוטוקול רפואי מיום 1.7.07 כאשר אובחן כמי שסובל מהפרעות נשימתיות 20%, פוליצטמיה 10%, סכרת עם סיבוכים 65%, ליקוי שמיעה 20%, טינטוס 10%, סינוסיטיס כרוני 20%, צרידות קלה 5%, ומחת לב 25% ומבהירה:

            " בראיון החוזר מפרט שלא מסוגל לעבוד במקצועו בעקבות דחיפות במתן השתן, כאבי גב ורגליים, דלקת באוזן וקשיי שמיעה. ולא הזכיר את מחלת הסכרת כסיבה לאי העבודה. התובע נשאל על ידי הוועדה כיצד הסכרת משפיעה כושרו לעבודה, חזר על בעיות בדחיפות השתן ויובש בפה. בעיון במסמכים שבתיק - מדובר בסכרת המטופלת בכדורים כשהסיבוך היחידי שנמצא - הוא חלבון בשתן ללא עדות להפרעה בתפקודי כליה, אין נזק נוירולוגי - ולכן להערכת הוועדה מחלת הסכרת  - אין בה השפעה משמעותית ליכולתו להשתלב בעבודה. ליקוי השמיעה והצרידות והרעשים באוזן הם בחומרה קלה אשר עלול להשפיע על עבודתו כמורה בכיתה גדולה. יש לציין - שהפרעות במתן השתן וכאבי גב - אינם מצויינים באבחון הרפואי.